אוכל של פעם או אוכל זכרונות, יש דבר כזה ?
מה הקשר בין בלוטות הטעם והזיכרונות שלנו מהמטבח של אמא? מי מנצח את המירוץ לצלחת וכמה זה משפיע על הבחירות שלנו בנושא התזונה..
אנחנו יצורי אנוש מופלאים שמבטאים את הקסם האלוהי על פני האדמה, בתור שכאלה הגענו לעולם פתוחים לחוות ולספוג רשמים, בלי התניות.
מערכת עצבים ומוח שמוכנים להתרגש מכל רישום והתרשמות חדשה. הפעם הראשונה שהתרגשנו, שנגענו, שהרגשנו, נרשמו במערכת לנצח. גם בלוטות הטעם שלנו הגיעו ללא רשמים מוקדמים, החל מחלב אם ותחליפיו, דרך סוכריות וחטיפים או צ’יפס והמבורגר.. כל טעימה ראשונית גרמה לחושים שלנו מגוון של תחושות והטעמים שהתפוצצו לנו בפה, קבעו את הרשמים של מה אנחנו אוהבים יותר ופחות.
הרשמים האלה נצרבו גם הם במערכת העצבים והמח שלנו ונשארו איתנו במגרת הזיכרונות.
אוכל זיכרונות זה למעשה האוכל שאכלנו בילדות ונרשם שם היטב, ריגש אותנו ולכן יש לכולנו בראש צרוב את המשפט “אין כמו האוכל של אמא”, או ” אני זוכר את הטעם מהילדות”
אמא היא זו שסיפקה לנו את החוויות הראשוניות של בלוטות הטעם אשר נחרטו לנו עמוק בראש.
אתה עדיין אוהב אותי ?
עם הזמן כאשר חוויות וטעמים שונים חוזרים שוב ושוב, החושים מתכהים והרושם הראשוני מאבד מהזוהר שלו ומהצבעוניות שלו וכך אנו מתנהלים בסוג של רוטינה שאנו מפרשים הרבה פעמים כמשעממת, בין אם זה באכילה, בין אם זה באהבה ואינטראקציות עם בני אדם ובין אם זה סתם בהליכה בטבע, הכל הופך להיות אפרורי וידוע.
במקביל המזון שהיה כאשר היינו ילדים השתנה, הבשר אינו אותו בשר, הירקות השתנו , השמנים השתנו והממתקים והעוגות אינם אותו דבר, האיכות ירדה והכמות עלתה, ואנחנו נשארנו מחפשים את הסיפוק שאינו מופיע.
תסתכלי לי בעיניים
כילד הייתי מכור לשניצל, ברגע שאמא שלי הייתה מסיימת את הטיגון היית עט על שלושה שניצלים לפחות ונוגס בהם בהנאה רבה. עם השנים הפכתי יותר צמחוני וטבעוני במהות שלי, לא רק בגלל אידאולוגיות אלא הרבה בזכות הקשבה לגוף ולמזון שהוא ביקש לקבל כדי להישאר קליל וחד. ואז, לאחר שנים רבות, בביקור משפחתי, טיגנה גיסתי שניצל לילדים ומתוך היזכרות נוסטלגית חטפתי אחד והתחלתי ללעוס, התחושה שהופיעה בפה הרגיש שלי ושודרה למוח ולחוש הטעם, הייתה מרקם גומי של בעל חיים עטור בכימיקלים, שמן זול שרוף ופירורים העשויים מקמח לבן דבקי טבולים בו, לא יכולתי לבלוע. זו הפעם הראשונה שבה זיהיתי באופן מובהק מה זה אוכל זיכרונות וכמה המוח שלנו מנסה נואשות לשחזר את אותן חוויות וטעמים של ילדות שאינם קיימים יותר במציאות של היום’ אם בגלל מודעות לתזונה והקשבה לגוף, ואם בשל השינוי שתעשיית המזון בעולם עברה ועוברת.
כאן ועכשיו!
אז איך אנחנו משחררים את הזיכרונות, מתרגלים את ההקשבה לגוף ולכאן ועכשיו?
על מנת להביא את הגוף למצבו הרגוע והבסיסי, עירני וחיוני עלינו ליישם מספר דברים, שיטת ה MDT שהיא הדרך שבה אני ניגש לכל עניין מדברת על שילוב בין שלושה דברים תזונה תנועה ומודעות
תזונה – עלינו לוודא שבין 60-80 אחוז מהמזון שאנו אוכלים הוא ירקות, והרבה ירוקים, מעט פירות וכמות קטנה של מזון זה בין 20-40 אחוז אמורה להיות פחמימות, חלבונים שומנים וסוכרים מרוכזים. זה יעזור לנו לשמור על איזון האש במערכת העיכול, איזון האש ינטרל לנו את חשקים רגעיים למזון רגשי שעולה מתוך הזיכרון .
2. תנועה – הגוף האנושי נוצר ונועד לנוע. תמצאו ספורט או כל תנועה אחרת שנעימה לכם ותוכלו להתמיד בה.
3. הקשבה ומדיטציה – מדיטציה מאפשרת לנו לסנן את כל מה שהיה ולהתחיל דף חדש בכל רגע.
