רגישות והשמנה

כולנו בני אדם רגישים.
אין אחד על פני הפלנטה הזאת שאינו רגיש ומרגיש, ואף נוטה “לאכילה רגשית”.השאלה מה עושים עם זה?
בחברות שבטיות בעבר וכן בקהילות במצוקה קיומית, ההישרדות מהווה חלק נרחב מהעיסוק היום יומי. השאלה היכן ואיך אשיג אוכל לפי, הצורך לגדל את האוכל , ללכת רחוק כדי לשאוב מים, ההכנה הדורשת מאמץ, מחייבים את הגוף להיות בכושר, המוח חייב להיות ערני ודרוך לאפשרויות לתנאי הטבע והסביבה.
בחברה המערבית, ההישרדות הבסיסית כבר זמן רב אינה קשורה לחוסן הגוף או לחיוניות המוח, החושים, היכולות, ובכלל בעצם התפנה זמן רב לפעולות שאינן קשורות בהישרדות. העבודה שלנו ברובה אינה פיזית או קשה ואינה מצריכה את אותה חדות מחשבה ותיפקוד המשתלב עם הפעולה הפיזית.
יתר על כך, המוח המערבי במהלך הזמן התרגל לקבל אינסוף אינפורמציה שרובה אינה הכרחית לקיומנו. כדאי לזכור שאינפורמציה הינה כמו אוכל. היא צריכה לעבור תהליכי עיבוד במוח על מנת שהמוח יוכל להכיל ,לסווג,להפיק ממנו תועלת.
אינסוף האינפורמציה המוזרמת דורשת מחמשת החושים מאמץ על עד כהות. אנחנו חווים ובודאי בעזרת ההתפתחות העולם הטכנולגי,אינטרנט, סרטים, מאמרים, צלילים, טעמים שונים מכל רחבי העולם, ריחות שונים ותחושות שונות. כיצורים רגישים הסופגים את כל שמצוי בסביבתנו אנו לא מספיקים לעבד את כל המידע שנקלט במהלך היום, למרות הציפיות והרצון, וכך נוצרת הצטברות של עומס במוח שמתורגם למתח ומודע או שאינו מודע.
חלקנו נולדנו עם גנטיקה טובה, סביבה אוהבת ומחבקת, הרגלי תזונה פשוטים הכוללים את כל אבות המזון, שעות קבועות , מוצרים פשוטים ואיכותיים, קשר נכון ומיטיב עם הטבע המעודד רגיעה.
מכאן יכולת ההכלה של ברי המזל גדולה יותר ופחות מורגשת בגוף.
מאידך אנשים שחיים כבר דורות בתוך ערים, חשופים לזיהום ,לקצב מוגבר,מבודדים מהטבע וניזונים מאוכל שברובו הינו תעשייתי, מערכת העצבים חלשה יותר ולכן יכולת ההכלה קטנה יותר והמתח בו הם מצויים נותן את אותותיו.
איך כל זה קשור להשמנה?
המתח מעלה את סף הרגישות ואת התלות באישורים חיצוניים והתרחקות מעצמנו ומהשקט הפנימי . הטונים, הצלילים בהם דברים נאמרים, הציפיות מעצמנו, מאחרים, גינוני הטקס, “חוקי” המותר ואסור להגיד, מריבות , כעסים,חוסר הכרה, דחייה מעמיסים על המערכת הרגשית ויוצרים משקעים וחוסר שקט קבועים..
הגוף מגיב לתחושות חוסר השקט בדומה לתחושת רעב . הוא מחפש באופן טבעי רגיעה נוחות ואיזון ומכאן הפנייה האוכל, אך הפעם לא בשל צורך פיזי ממשי.
ככל שנצבור יותר משקעים , נחווה כאב או ננסה להתעלם ממנו, נוסיף אכזבה, מירמור, וכעסים המזדמנים לנו על כל צעד ושעל כך נאטם רגשית! “שטח האחסון יתמלא”..
האטימה הרגשית או האטימות הרגשית נוצרת כתוצאה מהדחקה שהיא תולדה של חינוך לבלוע, להתמודד (כביכול) לבד,או מחוסר זמן בשל קצב החיים הדורש להיות יעילים ואפקטיביים.
ככל שאנו נוטים להדחיק כאב מסוים ,תיסכול,דחייה,השפלה ודומיהם ,דוקא אז תחזור על עצמה התופעה,אותו רגש יופיע בשינוי אדרת, מקום זמן או אדם.
במילים אחרות כעס או כל כאב אחר יחלפו או ירגעו אחרי כמה זמן, דקה ,שעה ,כמה ימים או חודש .אך הרגישות , הלופ שהמיינד מייצר על בסיס ההטריגר החיצוני יחזור על עצמו. נוצר תהליך קבוע של רגשות כואבים – הדחקה – מיגנוט תחושות דומות = משקע וחזרתיות.
רגשות הם כמו גלי הים, עולים ויורדים, חולפים ובאים. על מנת לקבע את האטימות הראש הרציונלי חייב להוריד את המתח בעזרת חומר יציב וכאן נכנס תקפידו של האוכל, סוגים של אוכל..
ברגע שנאכל משהו נהיה פחות עצבניים וחסרי שקט ,האנרגיה הפנימית הרוטטת תירגע אך זה לא בגלל שפתרנו או פרקנו את ההשלכות של המשקעים הרגשיים שנאספו .אלה עדיין מחכים לנו בפינה.
בתוך מרוץ החיים ולעיתים גם בזמננו הפנוי אנו לא מפנים מספיק מקום ,אם בכלל לרגיעה עמוקה , לפירוק מתחים , למדיטציה, התפתחות רוחנית ורגשית, איזון ויצירתיות -הסיבות המשמעותיות לקיומנו כאן על הכדור. ולהפך אנו נוטים לחפש פיתרון מרגיע מיידי ,ואוכל עושה זאת נפלא.
אבל אם נאכל פרי או עלים ירוקים או ירקות זה לא ממש יספק את אותה תחושה של רגיעה, כבדות ומלאות. זה אפילו לא ידגדג כמו שאומרים. אך אם אני נאכל בשר, חומוס , צ’יפס, טחינה ופיתות אזי תחושת הכבדות והמלאות תופיע מיד אחרי הארוחה . כשהמתח הפנימי או הרגישות גבוהה במיוחד מי מחכה בכלל לארוחה אם אפשר לחטוף מיידית כמה בורקסים, סנדויצים ולקנח בעוגות עתירות סוכר.
כך נוצרים הרגלי הצריכה באורח חיינו, ע”י ארוחות מלאות ועמוסות המיצרות כבדות בבטן ורגיעה מדומה או ע”י פיצוי במזון מיידי ,זול ,לא איכותי, עשיר בפחמימות ריקות.
הקיבועים הללו בהרגלי האכילה יוצרים עומס פיזי על מערכת העיכול.
הם עשירים בפחמימות ריקות! (לחמים,פסטות,בורקסים) .
הם עשירים בסוכרים מעובדים! (עוגיות,עוגות, ממתקים,גלידות)
הם עשירים בחלבונים מעוותים (בשר תעשייתי ומוצרי חלב)
וכמובן גם בשומנים רעילים (שמנים זולים הנמכרים בסופר הקרוב )
המזונות הללו ממלאים אותנו בקלוריות וסוכר שלא נשרף והופך לשומן, מגבירים את רמת חומציות(PH) במערכת העיכול והדם . שככל שהיא עולה כך גם הצורך עולה .. הם בהחלט מתמכרים. תאוותה של האש הנעימה הזו היא לאכול עוד “כזה!” וכך אנחנו ננעלים במחשבה מקובעת של רצון לאכול עוד ועוד.. סנדוויצים, פיצות, גלידות, משקאות קלים ומוגזים, חטיפים זולים ותעשייתים וכו’.
בעוד הגוף רעב למינרלים, לקרירות, לקלילות וחיות ,אנו בני התרבות המערבית לאט לאט אטמנו את עצמנו פיזית ורגשית דרך הרגלי אכילה של מזונות אלו. אנחנו משמינים יותר, חשופים יותר לדרמות רגשיות,לא מסוגלים לפרק אותן או להיות חסונים באמת בעזרת הרגלי רגיעה ,אנו נאטמים יותר לאהבה, מחפשים השתקה מידית ומדומה לחוסר השקט וזוהי הסיבה לכתורת המאמר הזה רגישות והשמנה!
אם אנחנו רוצים לצאת מאותו לופ ולנתק את אותו שירשור הכרחי ,נכון לנקוט בשילוב פעולות מהיבטים שונים: 1. ראשית ניקוי טוב ועמוק של כל הגוף. לנקות את כל מה שצברנו מהעבר!
בעזרת תהליך אישי או בסדנא של צום מיצים בשילוב נכון ניתן לנקות את הרעלים והכימיקליים שהצטברו בגוף וכך להכין את הגוף לספיגה נכונה ובריאה ומשוחחרת מהמרכיבים הממכרים שאינם בריאים.
2. לאחר הניקוי הפיזי נפנה לניקוי המנטלי ובו נשאף לשחרר רגשות כלואים, טראומות עבר, טינות מתמשכות וכדומה, דרך טכניקות כמו ריברסינג (נשימה מעגלית) וקונסטלציות משפחתיות או כל תהליך רגשי משמעותי..
אלה יובילו בעתיד לצמצום הרגישות מנטלית ופיתוח יכולת פריקת מטענים יכולת הכלה גבוהה יותר,סבלנות וסובלנות.
3. שינוי של הרגלי התזונה: הספקה נכונה לגוף את מה שהוא צריך באמת ולא את מה שהתרגלנו לתת לו על מנת להיות כנאמר באנגלית Comfortably Numb!
4. פעילות פיזית שכן הגוף נועד לנוע הרבה יותר מהרגלינו בחיים המערביים.הליכות, שחייה, רכיבה על אופניים, ספורט, פילאטיס, יוגה, טיולים ביער ובעיקר ריקוד ריקוד ועוד ריקוד המאפשר להביע ועלות את תחושת השמחה!
יישום של שלבים אלו והתובנות שנרכשו במאמר זה יוביל לשינוי אמיתי באורח חיינו, במראה שלנו ובעיקר ובתחושת גוף- נפש שלנו!
בהצלחה!!
בואו נחולל את ריקוד החיים הטובים.