מחלה = חוסר נוח(כ)ות Disease = dis ease

הגוף הוא כלי הרכב של התודעה; הוא מוביל אותנו, מאפשר לנו להמיר מחשבות לכלל ביצוע ומהווה ביטוי מוחשי של מה שאנו חווים ומרגישים. קיימות שתי דרכים לנהוג ולהחזיק ברכב: אחת היא “הדרך הגרמנית” והשנייה היא “הדרך ההודית” (מי שהיה בהודו, יודע ובוודאי מחייך ברגע זה…).

הדרך הגרמנית – באופן קבוע ויציב, אחת לכמה חודשים, מכניסים את האוטו לטיפול, מחליפים שמנים, מחזקים את הבלמים בלמים, עושים בדיקה כללית על מנת לוודא שכל המערכות תקינות ומחזקים את כל הברגים. לכן בגרמניה, אפשר לנסוע במהירות הכי גבוהה בעולם, עם מינימום תאונות…

הדרך ההודית – בדרך ההודית לא מטפלים באוטו בכלל: נוסעים ונוסעים ונוסעים, עד שנוצרת בעיה, כתוצאה מחוסר טיפול ותחזוקה – ככה זה בהודו.. צחוק הגורל הוא, שאת “הרכב האישי” שלהם (הגוף), ההודים מכבדים כמו שגרמני מכבד את מכוניתו.

ככלל, בהודו נפוצה מאוד התרבות הצמחונית; תרבות של חוסר אלימות, הרבה יוגה ומדיטציה – דרכים שונות שבהן ניתן לתחזק את הגוף. לעומת זאת, המערביים מתייחסים אל הגוף שלהם, כאילו זו מכונית הודית – לוקחים את הבריאות כמובן מאליו ונמנעים מעשייה ומשינוי, עד שהיא נלקחת מהם.

חשוב להבין: בריאות = בריאה (מהשורש ב.ר.א) = הרבה בריאות קטנות בכל רגע.

הגוף שלנו הוא פסל ביולוגי חי, המשתנה ויוצר את עצמו מחדש בכל רגע; מיליארדי פעולות מטבוליות ואנזימתיות, קורות בגוף, תוך כדי כך שהוא מחליף משפץ ויוצר תאים חדשים בכל רגע ורגע. ובתוך כל זה, שוכנת לה תודעה…

התודעה היא “האלוהים” של על “האזרחים” הקטנים האלה, שנקראים תאים. כל גוף יכול להיות מומשל לגלקסיה שלמה, שיש בה כ-78 טריליון אזרחים – האזרחים האלו מושפעים לחלוטין מנאורותה של התודעה ומחיבורה אל הרגע: אל התחושה, אל הלב, אל הסביבה ואל האדמה. תודעה מנותקת, כמו של רוב בני המערב, יכולה ליצור כאוס בתוך הגלקסיה.

במציאות בה אנו חיים, לאורך שנים נתנו לנו להאמין, שלנו עצמנו אין שום אחריות ביצירת מחלות – הנחת הבסיס של מערכת הרפואה המודרנית היא, שמחלות הן “אשמתם” של חיידקים, וירוסים ובקטריות ואנו רק “קורבן תמים”. הנחה זו הובילה לבורות של התודעה, חוסר ידע בתפעול הגוף ונתינת אמון מלאה במשמידי החיידקים והבקטריות למיניהן (תרופות מודרניות למיניהן).

מאז ותמיד, לימדו אותנו שמחלה הינה מצב שלילי ווירוסים ובקטריות זה דבר רע שצריך להשמיד, אבל בואו נסתכל על זה ממקום קצת יותר עמוק: אם התודעה שלי מנותקת, אני מעמיס על הגוף אין סוף כימיקלים, חומרים משמרים, חומרי טעם וריח, צבעי מאכל לא טבעיים, דבקים (קמח לבן ומוצריו), בשר מתועש (מעובד ומהונדס גנטית), כמויות מופרזות של סוכר מזוכך ומתכות כבדות – כאשר כל החומרים האלה מצטברים עד לכדי רמה מסוימת, נוצר מצב של חוסר נוחות (חולשה, כאב, עייפות כרונית, מגבלות פיזיות); ככל שהמצב הזה ממשיך, תוך כדי התעלמות התודעה, בעזרת משככי כאבים וסמים, נוצר מצב של חוסר איזון, ברמות גבוהות, במעיים ובמערכת העיכול, שדרכן נכנסים כל אלה, אל הדם (“תרופות” באנגלית = drugs = סמים).

דמיינו לעצמכם את מערכת העיכול, כמו יערות האמזונס: בתוך מערכת העיכול, יש עשרות מילארדי בקטריות ויצורים שונים, החיים בתוך הגוף – יש ביניהם איזון אקולוגי; חלק מבקטריות אלו, טובים לנו וחיים איתנו בסימביוזה ולמעשה, בלעדיהן, לא נוכל להחזיק בריאות תקינה. חלק אחר מן הבקטריות, הן פרזיטים – אוכלים את האוכל שלנו ומפרישים צואה רעילה, אל תוך מחזור הדם שלנו. כל עוד נשמר איזון, של 85% “חבר’ה טובים” ו-15% “חבר’ה רעים” – הכל בסדר. אולם, “החבר’ה הטובים” מאוד רגישים לקרינה ולמתח, לחומרים כימיים ושאר המרעים שצוינו מעלה. לעומת זאת, הפרזיטים, “חוגגים” חגיגה גדולה, בתוך עודף סוכר וקמח לבן שתסס וכך, עם הזמן ועם שינוי הדיאטה המערבית למזון מתועש, השתלטו “החבר’ה הרעים” על כל המערכת האקולוגית הזאת (הגוף שלנו) והתחילו להחליש אותה.

מכאן למעשה, אנו מבינים כי רוב האנשים חושבים שמחלה היא מצב שמתחיל מגורם חיצוני (חיידקים לדוגמה). אולם בפועל, רוב הסימפטומים שנחווה (חולשה, עייפות, נזלת, חום, כאבים וחולשות בתפקוד האברים), נובעים כולם ממצב, שבו הפסולת שהכנסנו לגופנו (בעצמנו),חודרת לנו לדם ומשונעת דרך כלי הדם (בכל גודל) לכל רחבי הגוף ויוצרת מצב של חוסר נוחות (=מחלה); הדרך של הגוף להתריע בפנינו על המצב הזה, היא יצירת אותם סימפטומים של חולשה, עייפות, נזלת, כאבים וחולשה…

אז מאיפה מתחילים?

ברגע שמופיעים לנו סימפטומים של חוסר נוחות או מחלה, אנו רוצים לבדוק קודם כל, כיצד אני “נוהג ברכב שלי” – שאלו את עצמכם את שתי השאלות הבאות:

1. האם אני אוכל מזון מסחרי, מתועש, מעובד ומהיר, או האם אני מכבד את גופי ומכניס לו מזון מיטיב, נקי, טבעי ומזין?

2. האם שמחה אהבה ופשטות הן חלק נכבד מהחיים שלי, או האם דאגות, , סבל, שעמום ומתח אינסופי, לוקחים יותר מקום בחיי?

תפקידה של מחלה הוא להדליק “נורת אזהרה” ותפקידנו הוא לבדוק ולהבין איפה היא מתרחשת ומה הקשר שלה לנתק שלי.

בואו ניקח לדוגמה – סכרת: מחלה שנפוצה בעיקר במערב, כתוצאה מדפוסי תזונה שמכילה הרבה חלבון זר מן החי (חלב ומוצריו), הרבה פחמימות ריקות והרבה סוכר. נפרט ונסביר: תפקידו של הלבלב בגוף הוא לייצר אנזימי עיכול, שעוזרים לגוף לפרק את האוכל למולקולות. כאשר אנו אוכלים מזון “מת” (מעובד) וחסר כל ערך תזונתי, הלבלב עובד קשה מאוד ביצור אנזימים, על מנת לפרק את המזון הזה. בו זמנית, תפקידו של הלבלב הוא גם לאזן את רמת הסוכר בדם – למעשה, אם תסתכלו על התזונה הממוצעת של בן מערב (שמלאה לחם, גבינות, עוגות ושלל מתוקים) – תבינו שללבלב יש עבודה מאוד קשה, בהשוואה למישהו שאוכל רק מזון טרי וחי (המכיל כבר אנזימים) ומממנן את הסוכר שלו במודעות (פירות, פירות יבשים, דבש וכו’).

כך, אנו רואים בדיוק איך אנחנו, בלי לדעת, יוצרים לעצמנו בעיה ואז מנסים לסדר אותה בצורה כזו שבמקום לשנות את הדיאטה ולחזק את האיבר המוחלש, אנו פשוט מכניסים תרופה, שעוצרת את הסימפטום (מזריקים אינסולין, במקרה של סכרת) ומשאירים את האיבר הזה חולה, ללא מענה לבעיה עצמה.

כמו בדוגמת הסוכרת, כך גם עוד הרבה סימפטומים שאנו חווים: אם נסתכל לעומק, נראה כי אנחנו היוצרים של סימפטומים ולנו היא האחריות.

מה עושים? מיישמים כמה כללים פשוטים:

1. מקפידים על אכילת מזון בריא וטוב (הרבה פירות וירקות טריים ומזון שלא עבר תהליכי עיבוד ושימור מורכבים)

2. מניעים את גופנו באופן יומיומי, בצורה מגוונת – הליכה, שחיה, ריקוד, סקס וכו’

3. חשיפה יומיומית לשמש, בצורה מבוקרת כמובן, ללא חומרי הגנה כימיקלים למיניהם.

4. מוצאים זמן לרגיעה, מידי פעם – הליכה על חוף הים, ישיבה בחורשה או סתם הקשבה למוסיקה שקטה במקום נעים.

כתוצאה מכללים אלו, כבר באופן אוטומטי, התדר הנמוך שאליו נדבקים הסימפטומים, מתחיל להיחלש ואנחנו מתקרבים יותר לתדר של מודעות אישית וסביבתית, אהבה עצמית ולזולת ושמחה על המתנה האדירה הזאתי שקיבלנו, שנקראת חיים! (:

מוזמנים לקרוא עוד על תזונה, מדיטציה, ניקוי רעלים ואורח חיים בריא – לקריאה נוספת לחצו כאן.

כמו כן, מוזמנים לבקר בחנות האינטרנטית שלנו, ללמוד ולרכוש תוספים שונים התורמים לשיקום הגוף וחיזוק המערכת החיסונית – לכניסה לחצו כאן