המיתוס המקובל בחברה המערבית הוא, שבשביל לקבל חלבון, לבניית וחיזוק הגוף, עלינו לאכול מוצרים מן החי (חלב, בייצים, בשר). אם אומנם כך הדבר, נשאלת השאלה: מדוע גורילה, שמסת הגוף שלה היא פי חמש והכח הפיזי שלה הוא לפחות פי עשר מכוחו של אדם ממוצע, אינה אוכלת בשר? וכמו הגורילה, גם הפיל והקרנף – מאיפה הם מקבלים את החלבונים שיוצרים את כוחם האדיר??

בואו נתחיל בשבירת מיתוסים…

מיתוס ראשון: “הגוף זקוק להרבה חלבון”

הגוף משתמש במולקולת החלבון, ליתר דיוק במרכיבים של מולקולת החלבון (חומצות אמינו), על מנת ליצר חלבון אנושי (התערובת המתאימה ביותר לגוף האדם), שממנו הוא בונה ומחדש תאים ורקמות. מכאן, אצל תינוקות וילדים (שגופם עדיין בתהליך בניית המסה שלו) אחוז החלבון בגוף, צריך להיות גבוה יותר; אך כשהגוף מפסיק לגדול (בערך בגיל 18), אין לו יותר צורך בכמות גבוהה של חלבון, מאחר והוא משמש אותו רק עבור שיפור ושיפוץ רקמות. (אצל ספורטאים, יש שחיקה רבה יותר של השריר ולכן הם נדרשים ליותר חלבון)

עפ”י מחקרים אחרונים, אנו מגלים שכמות של 25-50 גרם חלבון מלא ביום, מספקת לחלוטין את הצרכים של הגוף האנושי.

מיתוס שני: “החלבון האיכותי והטוב ביותר לגופנו הוא חלבון מן החי”

חלבון הינה מולקולה, שלמרות חשיבותה, לגוף האדם קשה לפרק ולתהליך זה נדרשות חומצות עיכול חזקות ואנזימים רבים. מכאן, הדרך הטובה ביותר לצרוך חלבון היא לצד הרבה מינרלים, שתפקידם הוא לנטרל את עודף החומצה שנוצר בתהליך הפירוק של החלבון – אם נסתכל על הרגלי האכילה הקדומים של הציידים, לקטים והאדם הקדמון, נגלה שאם וכאשר אכלו חיות, הם היו אוכלים גם הרבה עלים ירוקים והרבה שורשים, על מנת לאזן את חומציות הגוף (ככל הנראה, אף מבלי להבין מדוע – כזו היא דרך הטבע…). חלבון מן הצומח הוא הרבה יותר נגיש וקל לפירוק, מאשר חלבון מן החי; במיוחד במציאות בה אנו חיים, כאשר תהליך ייצור והפצת הבשר מופקד בידי תאגידים כלכליים וכולל בתוכו שימוש בחומרים משמרים, תוספים כימיים ורעלים.

מהו בעצם חלבון?

החלבון הוא “מולקולה מורכבת”, אשר עשויה מ- 22 חומצות אמינו. חלק מחומצות האמינו האלה (14, ליתר דיוק) מיוצרות ע”י הגוף ואת ה-8 הנוספות יש להשלים מבחוץ – אלו נקראות “ה-8 החיוניות.” מכאן, קיימת הבחנה בין שני סוגי חלבון:

חלבון מושלם (“מלא”) – חלבון המכיל את כל 22 חומצות האמינו, או את ה – 8 החיוניות.חלבון “לא מושלם” – חלבון המכיל רק חלק מחומצות האמינו. (נמצא בדגנים וקטניות)

מומלץ לצרוך מזונות אשר מכילים חלבון מושלם, או לחילופין, כאשר אנו צורכים חלבון “לא מושלם”, יש לשלבו עם מזונות המשלימים את החומצות החיוניות החסרות (שילוב של דגנים וקטניות).

מזונות מן הצומח, המכילים חלבון מושלם: קינואה, “גוג’י-בריס”, אגוזי ברזיל, בפולן דבורים, ספירולינה, זרעי האמפ, זרעי צ’יה.

אז מדוע ומניין ה”עלבון”?

לצערנו, במציאות התעשייתית והמסחרית בה אנו חיים, החלבון הנפוץ הוא חלבון זול ולא איכותי, אשר מהווה עלבון לגופנו. רוב האנשים צורכים חלבון מן החי, אשר הבעיה היא לא מעצם היותו מן החי (בשר, חלב ומוצריו), כמו העובדה שהוא מעובד, מהונדס ומתועש, באופן שמשאיר מעט מאוד (אם בכלל) מהאיכות המקורית, שבגללה אנו צורכים אותו.

העלבון נובע מתוך מצב שבו במקום שהגוף יקבל “חומרי בניה” באיכות גבוהה ויוכל לתפקד כראוי, הוא מקבל “חומרי בניה” מאיכות מאוד נמוכה, העתירים בהורמוני גדילה, אנטיביוטיקות, סטרואידים ועוד מרעים שהגוף האנושי אינו יודע כיצד לפרק. מעבר לזאת, כתוצאה מכך שמדובר בחומרים מלאכותיים ו/או כימיים אשר מקורם אינו בטבע, הגוף אינו מצליח לפרק אותם ופעמים רבות חומרים אלה הם הבסיס לחולשות באיברים שונים, גידולים ודלקות.

ומה לגבי תחליפי בשר?

כיום ניתן למצוא בשווקים סוגים שונים של תחליפי בשר, כשהעיקריים והמוכרים הם סויה (טופו) וסייטן. לפני שנפרט לגבי תחליפים אלה, חשוב לציין כי ניתן למצוא תחליפים שכאלה באיכות טובה, אך יש לשים לב לעובדה שככל שפלח השוק הטבעוני (התופס תאוצה בימים אלו) מתרחב, כך מתעצמת גם התעשייה הבאה לתת מענה לצרכיו וכתוצאה מכך, שיקולים כלכליים ושיטות תעשייתיות להוזלת המוצרים (על חשבון איכותם) נכנסות גם הן “לתמונה”.

סויה / טופו:

סויה היא קטניה, והיא הנפוצה ביותר כיום כתחליף בשר עשיר בחלבון. הסויה עצמה, בצורתה המקורית, אינה קלה לעיכול ולכן בארצות המזרח, בהן היא מוכרת כבר מזה אלפי שנים פיתחו תהליכים שיעזרו לעיכול שלה; תהליכים המתבצעים בטכניקות שמרניות ומסורתיות, שפותחו במשך מאות שנים (תהליכי תסיסה, אשר הופכים את החלבון שנמצא בסויה לזמין יותר לגוף).

הסויה שנמצאת כיום בשוק, עשויה מפולי סויה שעברו הנדסה גנטית, וברובה אינה אורגנית ומלאה בדשנים וריסוס כימי. מכאן, תחליפים העשויים מסויה (בשר סויה, טופו ומוצריו), הם לרוב נחותים באיכותם ועשויים להעלות את רמת החומציות בדם וליצור בעיות במערכת העיכול. יחד עם זאת, מוצרים המורכבים מסויה העשויה מפולים שאינם מהונדסים גנטית ובתהליכים המסורתיים הנכונים (בעבודת יד ולא מכונה) הינם מזינים וטובים לגוף. מוצרי סויה וטופו נפוצים כיום כמעט בכל סופר, אך לרוב מדובר במוצרים אשר תהליך התסיסה שלהם מקוצר בעזרת חומרים שונים, מה שפוגע באיכות המוצר ותרומתו לגוף. בחנויות טבע ניתן למצוא (לרוב) מוצרי סויה, המיוצרים כהלכה, כדוגמת הטופו שמיוצר בישוב קדיתא ו/או כליל.

סייטן:

סייטן הוא תחליף בשר, העשוי מחלבון חיטה ועשיר בגלוטן. ככלל, למי שאינו בעל קיבה רגישה, הסייטן הינו תחליף טוב, אך לאחרונה, עם עליית המודעות בתחום התזונה, נראה כי יותר ויותר אנשים רגישים לגלוטן, מה שהופך את הסייטן לבעייתי. הגלוטן הוא חומר רעיל, שזרעונים וגרגרים של דגנים מפרישים על מנת להגן על עצמם מפני חיות שאוכלות אותם. הגלוטן יכול לעורר רגישות גבוהה מאוד במעיים, נפיחות, גזים והפרשות ליחה מוגברות ולכן הוא פחות מומלץ לאנשים רגישים, הנוטים לבעיות עיכול.

לסיכום, ההבנה החשובה שעלינו להפנים בבואנו לבחור את המוצרים אותם אנו צורכים, היא שעצם העניין טמון לא במוצר עצמו, אלא באינטראקציה של הרכיבים שלו עם הגוף – האם הגוף יודע לפרק אותם? והאם הוא יודע לנצל את הפוטנציאל התזונתי שלהם? ניקח לדוגמה חלב – הטענה היא כי החלב עשיר בחלבון, מינרלים וסידן; על פניו כנראה שטענה זו נכונה, אך אם נבחן מה קורה כשהוא נכנס לגוף, נגלה כי בתהליך העיכול הסידן והקזאין כמעט ואינם נגישים לפירוק ובמקום להעשיר את הגוף ברכיבים תזונתיים, אנו מעמיסים עליו חומרים זרים והוא מתמלא בחומצות, המביאות לליחה ודלקות.

מכאן למעשה, חשוב לזכור שכאשר אנו צורכים מוצרים העשירים בחלבון, אך מועשרים בחומרים נוספים, עלול להיווצר מצב בו, בטווח הארוך, אנו למעשה גורמים נזק לגופנו, במקום לתרום לו ולחזק אותו. בסופו של יום, המוצר אותו אנו צורכים צריך להיות כמה שיותר קרוב לטבע וכפועל יוצא מכך – כמה שיותר נגיש לגוף.

# המעוניינים לדעת יותר על החלבון הזר או חלבון מן החי ונזקיו, מוזמנים להעמיק ולצפות בסרטים: “מזלגות במקום סכינים” ו/או “GOT MILK”.

בחנות BodyFlow תוכלו למצוא למצוא סדרת מוצרים המכילים חלבון,

בסינרגיה עם סיבים ומינרלים לספיגה מושלמת וטובה.